🩷 סוכר כותנה · cotton-candy

אפילו נחש כרוך על עקבו

שיעור של הרב יהודה טאוב

חלק ב': תפילה בשעת סכנה – אזעקה באמצע שמונה עשרה, נחש ועקרב, "שלוחי מצווה אינם ניזוקים", וההבדל בין סכנה שלפנינו לסכנה שאולי תבוא

דיני מלחמהתפילהשמונה עשרהפיקוח נפשאזעקהשלוחי מצווהבניין ציוןקובץ שיעורים
▶ לצפייה בשיעור
5 צנצנות13 סוכריות46 פסקאות
🙏
צנצנת 1

המשנה והשאלה

1

🚨אזעקה באמצע שמונה עשרה

🍬מותר להפסיק את התפילה כשיש חשש סכנה; השאלה היא אם חייבים.

זהו החלק השני של העיון בשאלה שעלתה בימי המלחמה: אדם עומד בתפילת שמונה עשרה, ופתאום נשמעת אזעקה. מה עליו לעשות?

דבר אחד פשוט: מותר להפסיק. כבר בחלק הקודם הובאה המשנה במסכת יומא, שמפקחים את הגל על אדם שנקבר תחתיו גם כשיש כמה וכמה ספקות – ספק הוא שם, ספק חי, ספק יהודי. פיקוח נפש דוחה הכל, גם כשהסכנה רחוקה. ובמקום שבו הסכנה מוחשית, ודאי שיש לרוץ אל המרחב המוגן.

אבל השאלה כאן אחרת. יש מקומות שבהם החשש רחוק מאוד, ויש אנשים שקשה להם להפסיק באמצע שמונה עשרה. האם הם חייבים להפסיק וללכת לממ"ד? או שמותר להם להמשיך? כדי לענות, הרב פתח במשנה מפורסמת מאוד במסכת ברכות, שצריך להתעמק בה. חשוב להדגיש מראש: מדובר בעיון במקורות ובשיטות, ולא בהוראה למעשה. בכל מקרה יש לנהוג לפי הנחיות הגורמים המוסמכים ולשאול רב.

2

🙏מתוך כובד ראש

🍬תפילה היא עמידה לפני המלך, ולכן חכמים הקפידו מאוד שלא להפסיק בה.

המשנה בתחילת הפרק החמישי של ברכות אומרת: אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש. אדם שעומד להתפלל צריך להרגיש יראת שמים, להרגיש שעכשיו הוא עומד לפני בורא עולם.

ולכן, ממשיכה המשנה, חסידים הראשונים לא היו קופצים ישר לתפילה. הם היו שוהים שעה אחת ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו את לבם למקום. הם התכוננו, ושמו לב לפני מי הם עומדים.

ומסיימת המשנה: אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק. כלומר, התפילה כל כך חשובה, עד שאפילו מלך שפונה אל המתפלל אינו סיבה להפסיק, ואפילו נחש שנכרך על רגלו.

בגמרא מבואר שהמלך שבמשנה הוא מלך מישראל. אבל מלך של אומות העולם, שבזמנם לא היה מוותר על כבודו ועלול היה להרוג את מי שלא ענה לו, מפני שלא היה שם משפט ולא היה מי שיעמוד בפניו – מפני מלך כזה פוסקים.

3

🐍איך אפשר לא לזוז?

🍬לפעמים דווקא העמידה במקום היא הדבר הבטוח ביותר מול נחש.

הרב שאל את המשתתפים: איך אתם מבינים את זה? אם הנחש מזיק, מסתבר שמותר להפסיק. ואם אינו מזיק, מה החידוש?

אחד המשתתפים העלה סברה מעניינת: כשנחש כרוך על הרגל, דווקא עדיף שהאדם לא יזוז. אם יתחיל לזוז, הנחש עלול להיבהל ולהכיש. כל זמן שהנחש לא נשך עד עכשיו, כנראה שאינו מתכוון לנשוך. הסברה הזו תתברר בהמשך כחלק מן ההסבר.

הגמרא מוסיפה הגבלה חשובה. אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב – פוסק. עקרב מסוכן יותר מנחש. נחש, אם האדם רגוע, על פי רוב אינו עושה דבר. עקרב, לעומת זאת, עוקץ גם בלי סיבה. ובזה, כפי שנראה, תלוי הכל. ההבדל בין השניים אינו בעוצמת הארס, אלא בשאלה עד כמה ההיזק מצוי ושכיח.

הרב הוסיף שהוא אינו מבקש לראות מישהו מוכיח את עצמו במצב כזה. אבל ההלכה מלמדת עיקרון: יש מצבים שבהם אין סכנה ממשית, ושם ממשיכים להתפלל. ויש מצבים שבהם הסכנה ממשית, ושם חובה לפסוק.

🔥
צנצנת 2

תפילה מתוך הסכנה

4

🏫מה הפסדת?

🍬דווקא בשעת הסכנה התפילה יכולה להיות מעומק הלב, והתעוררות כזו היא אוצר.

באמצע הדיון סיפר הרב סיפור יפה. לפני מלחמת ששת הימים, כשכבר היה ברור שעומדת לפרוץ מלחמה, ניגש בחור אמריקאי מישיבת פוניבז' אל ראש הישיבה. הוריו לחצו עליו לחזור הביתה לאמריקה. ראש הישיבה השיב לו: אם אתה שואל אותי, אני ממליץ לך להישאר כאן. אבל אם ההורים לוחצים מאוד, יש כאן כיבוד הורים, ואתה יכול לנסוע.

הבחור נסע. כשהמלחמה הסתיימה, חזר לישיבה, ניגש לראש הישיבה ושאל: האם הפסדתי משהו בכך שלא הייתי כאן? ראש הישיבה השיב: כן, הפסדת. הפסדת את הרהורי התשובה הנפלאים שהיו לנו כאן, כשהיינו במקלטים.

הרב הסביר: לפעמים קשה מאוד לכוון בתפילה. אבל כשאתה מתפלל ושומע את הפיצוצים, אין לך בעיה לכוון. הלב מתעורר מעצמו. יש זמנים שבהם אדם אינו שואל איך אפשר להתפלל; הוא שואל איך אפשר שלא להתפלל.

הסיפור מלמד שהפחד עצמו יכול להיות שער. אין הכוונה שאדם יחפש סכנה כדי להתעורר, חלילה. אבל כשהסכנה באה מעצמה, אפשר להפוך אותה לתפילה אמיתית ולהרהורי תשובה, ולא רק לבהלה.

5

🛐תפילה במוצב

🍬יש רגעים שבהם אין לאדם דבר אחר מלבד התפילה.

הרב סיפר גם על סרטון שראה באותו יום. משפחה דתית באה בשמחת תורה לבקר ולשמח חיילים במוצב הקרוב ביותר לגבול עזה. החיילים צחקו ואמרו: כאן אין צבע אדום, לא יורים לכאן, הרקטות עוברות מעל.

בבוקר החלה המתקפה. החיילים, כך סופר, רעדו מפחד כשראו מה הולך לקראתם. והם פנו אל ילדי המשפחה ושאלו: מה אומרים עכשיו? מה עושים? הילדים, שגדלו על תפילה ותהילים, ידעו מה לומר.

בדרך נס, שקשה להסביר אותה, בני המשפחה ניצלו וחולצו משם בחיים, אף שהמוצב הותקף קשות. זה היה מעשה של ניסים רבים.

הרב חזר לנקודה: יש זמנים שבהם לאדם אין שום דבר אחר מלבד התפילה. בשעות כאלה, השאלה אינה אם להפסיק את התפילה, אלא כמה עמוק אפשר להתפלל. ועם זאת, ההלכה דורשת לשמור על החיים, ולכן צריך להבין היטב מתי מותר להמשיך ומתי חובה לפסוק.

🐍
צנצנת 3

נחש ועקרב

6

🕳️בור של נחשים ועקרבים

🍬נחש בבור צפוף מזיק בוודאות, אף שנחש רגוע בדרך כלל אינו מזיק.

הגמרא אומרת שהעקרב פוסק, כי הוא מזיק בלי חשבון. אבל יש מקור אחר שנראה כסותר: בדיני עדות לאישה שבעלה מת. אם אדם נפל לגוב אריות, אין מעידים עליו שמת, כי אריות אינם תמיד הורגים. אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים, מעידים עליו שמת, ואשתו מותרת להינשא.

שאל אחד המשתתפים: והרי יוסף הצדיק הושלך לבור שבו היו נחשים ועקרבים, כפי שפירש רש"י, ויצא בשלום! התשובה: אין סומכים על ניסים. ההלכה דנה לפי דרך הטבע, ובדרך הטבע מי שנפל לבור כזה מת.

אבל משמע מכאן שגם נחשים הורגים. מה ההבדל? הרב הסביר: בבור הנחשים כועסים. אדם נפל לתוך המאורה שלהם, נעשה צפוף, אין להם מקום לזוז. בעלי חיים שומרים על הטריטוריה שלהם, ומי שנכנס אליה – מותקף. לעומת זאת, נחש שמסתובב בחופשיות ונכרך על רגל של אדם עומד, על פי רוב אינו נושך. וכך הסבירו המפרשים את המשנה: משום שרוב הפעמים אינו נושך.

7

🕯️בדיקת חמץ במקום עקרבים

🍬"שלוחי מצווה אינם ניזוקים" – אבל מתי סומכים על זה?

הרב העלה קושיה למשתתפים. בדיני בדיקת חמץ למדנו שמותר לאדם לבדוק חמץ גם במקום שיש לחשוש שיש בו עקרב, משום ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. ואילו בתפילה – אם יש עקרב, פוסק. מה ההבדל? בשני המקרים האדם עוסק במצווה.

המשתתפים הציעו כמה הבדלים. אחד: בדיקת חמץ היא מצווה שזמנה מוגבל, באותו ערב, ואי אפשר לדחות אותה למחר. התפילה, לעומת זאת, אפשר להפסיק ולחזור אליה. אחר: בבדיקה האדם נכנס בעצמו למקום החשוד, ואילו בתפילה העקרב בא אליו. הרב קיבל את ההצעות כמעניינות, והמשיך למקור שדן בזה במפורש.

בספר קובץ שיעורים, על מסכת פסחים, שואל רבי אלחנן וסרמן שאלה דומה, ומשווה בין בדיקת חמץ לבין המשנה בברכות. הוא מתחיל מן ההנחה של רש"י: נחש אינו פוסק, משום שרוב הנחשים אינם ממיתים. אבל כאן קושיה: בפיקוח נפש הרי איננו הולכים אחר הרוב! גם אם רוב הנחשים אינם נושכים, יש כאן ספק נפשות.

8

🛡️יש על מה לסמוך

🍬כשההיזק אינו שכיח, סומכים על כך ששלוחי מצווה אינם ניזוקים.

תשובת הקובץ שיעורים: נכון שבפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב. אבל כיוון שרוב הנחשים אינם ממיתים, אין כאן "שכיח היזקא", היזק מצוי. וממילא יש לסמוך על הכלל ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. האדם עוסק בתפילה, וההיזק אינו מצוי, ולכן מותר לו להמשיך.

ומכאן לשאלה המעשית שבה פתחנו. אדם עומד בתפילת שמונה עשרה במקום שהסכנה בו רחוקה מאוד, ונשמעת אזעקה. אם הוא ממשיך להתפלל, הרב אמר שיש לו על מה לסמוך. המשנה עצמה אמרה: אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אי אפשר לומר לו שאין לו על מה לסמוך.

יש גם צד מעשי: בבתי כנסת רבים אין מרחב מוגן קרוב. ההליכה עשר מטרים החוצה לעיתים אינה מוסיפה הגנה, ולפעמים אין לאן לברוח. אבל במקום שבו הסכנה מוחשית, ובוודאי כשיש מקלט זמין והנחיה ברורה, דין העקרב חל: פוסקים. וזה עניין לשאלת רב ולהנחיות פיקוד העורף, ולא להכרעה עצמית.

ויש להוסיף: גם מי שבוחר להמשיך, אינו עושה זאת מתוך זלזול בסכנה, אלא מתוך הבנה שבמקום כזה הסכנה רחוקה. ומי שבוחר לפסוק וללכת למקום מוגן, ודאי עושה כדין, ואין לבקר אותו.

⚖️
צנצנת 4

סכנה שלפנינו וסכנה שאולי תבוא

9

⚖️שיטת הבניין ציון

🍬מחשבים כל ספק רק בסכנה שלפנינו; בסכנה שאולי תיווצר, הולכים אחר הרוב.

הרב עבר לשאלה נוספת, ובה דברי הבניין ציון, רבי יעקב עטלינגר. הוא שאל: בפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב. אם כן, האם צריך לחשוש לכל דבר רחוק?

והוא חילק חילוק מעניין. המשנה, שאמרה לחשוש לספק ספק ספק, דיברה כשהסכנה ודאית לפנינו: נפלה מפולת, ואדם נמצא תחתיה. הסכנה כבר כאן, והספק הוא רק אם הוא חי או אם הוא יהודי. בזה חוששים לכל ספק.

אבל כשאין כרגע סכנה, ורק חוששים שאולי תיווצר סכנה בעתיד, בזה מותר ללכת אחר הרוב. אם על פי רוב לא קורה כלום, אפשר לסמוך על כך.

והראיה פשוטה. איך מותר לרדת לים, לצאת למדבר, לנסוע בדרכים? הרי חז"ל מנו את ארבעה שצריכים להודות, ובהם יורדי הים והולכי מדברות. בקהילות רבות נוהגים לברך הגומל אף על נסיעה בין עירונית. ובימינו, נסיעה ברכב מסוכנת יותר מן הרקטות. אם זו סכנה, איך מותר לכתחילה להיכנס אליה? אלא שבשעה שיוצאים לדרך, אין סכנה לפנינו. אולי תיווצר – ובזה הולכים אחר הרוב.

10

🦶הנחש של העקב

🍬נחש רגוע אינו סכנה שלפנינו, אלא חשש שאולי תיווצר סכנה.

הבניין ציון הביא ראיה נוספת דווקא מן המשנה שלנו: אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, ועקרב פוסק. וכפי שפירש הרמב"ם בפירוש המשניות: הנחש אינו נושך ברוב הפעמים, ואילו העקרב רגיל לעקוץ תמיד.

ולכאורה קשה: הרי בפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב. אלא, אומר הבניין ציון, כאן אין סכנת נפשות שלפנינו. נחש שכרוך על הרגל ואינו מתגרים בו, בצורה רגילה אינו עושה דבר. זה מצב של "אולי תיווצר סכנה", ובזה הולכים אחר הרוב.

המסקנה העקרונית ברורה. כשיש סכנה לפנינו, אין נכנסים, ואין מתחשבים ברוב. אבל לחשוש יותר מדי לסכנות שאולי ייווצרו – אין לאדם צורך בכך.

הרב הביא דוגמה מעשית. אדם שבבית הכנסת הקבוע שלו אין ממ"ד, ואין לו בית כנסת אחר. האם עליו להפסיק ללכת לתפילה? כרגע אין סכנה; אולי תיווצר. גם הנחיות פיקוד העורף אינן אוסרות להגיע למקום שאין בו מרחב מוגן. אין איסור ללכת לשם. להיכנס למקום סכנה – זה דבר אחד. לחשוש יותר מדי – זה דבר אחר.

✨
צנצנת 5

נחש שאינו מזיק

11

🕯️נחש בשבת

🍬השולחן ערוך מתיר להרוג נחש מסוכן בשבת; למה לא נסמוך על זכות המצווה?

לקראת הסוף חזר הרב אל הקובץ שיעורים, שמביא קושיה חריפה. בשולחן ערוך בהלכות שבת נפסק: אדם שרואה נחש בשבת, אם אפשר ללכת ממנו, אין בעיה. אבל אם הנחש נמצא במקום שיש בו הרבה אנשים, ואין דרך אחרת להרחיק את הסכנה – מותר להרוג אותו, משום פיקוח נפש.

ושואל הקובץ שיעורים: אם במשנה סמכנו על כך ששלוחי מצווה אינם ניזוקים, מדוע כאן לא נאמר: האדם שומר שבת, והשבת תשמור עליו? מדוע מותר לחלל שבת ולהרוג את הנחש? רואים כאן שאין סומכים על זכות המצווה.

הרב העיר שלא כולם הסכימו עם הקושיה. בפשטות, "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" נאמר על אדם שעושה פעולה, שהולך ועוסק במצווה, והמצווה מגינה עליו. אבל מי שרואה נחש בשבת ונמנע מלהרוג אותו – אינו עושה דבר. איזו מצווה תגן עליו? אדרבה, אם יהרוג את הנחש, הוא יקיים מצווה: הצלת נפשות מישראל. לכן אין המקרים דומים. ובכל זאת, הקובץ שיעורים לא קיבל את החילוק הזה, והשיב תשובה אחרת.

12

✨ודאי לא יזיק

🍬נחש שכבר כרוך ואינו מזיק – אין חשש שיזיק; מה שהגיע בשלום, נשאר בשלום.

הקובץ שיעורים מקשה עוד: כיצד אמרה המשנה שלא יפסיק, והרי אדם שנחש כרוך על רגלו מפחד, ומחמת הפחד לא יוכל לכוון בתפילתו? והוא מתרץ תירוץ מיוחד מאוד.

כשאדם רואה שהנחש כבר כרוך על עקבו, והוא רגוע ואינו עושה דבר, אין זה רק שעל פי רוב לא יזיק. מובטח שלא יזיקנו. כך הוא מעמיד את המשנה: הנחש כבר שם, ולא הזיק. הוא בא בשלום, ובשלום ייצא. ובזה המקרה שונה מנחש בשבת שמאיים על רבים, ושונה מעקרב.

בשיעור צוין שהתירוץ הזה מעט דחוק, ושגם גדולי הפוסקים שהכריעו שאלות רבות של פיקוח נפש ראו בכך חידוש גדול. אבל העיקרון חשוב: ההלכה מבחינה בין פחד לבין סכנה ממשית. לא כל דבר מפחיד הוא סכנה, ולא כל סכנה רחוקה מחייבת להפסיק את העמידה לפני המלך.

13

📿אזור אליהו

🍬מי שעומד לפני ה' בכל לבו, ה' שומר עליו גם בלי שידע.

את השיעור חתם הרב בסיפור. יש ספר בשם "אזור אליהו", שחיבר רב ספרדי בשם אליהו. ולמה נקרא כך? מסופר שהיה רגיל לחגור אבנט בשעת התפילה. יום אחד הגיע לתפילה ולא מצא את האבנט שלו. הוא ראה בסמוך משהו שנראה כחגורה שחורה, לקח אותה, חגר אותה על מותניו, והתפלל.

כשגמר להתפלל, הוריד את החגורה, וראה שהיא זזה ובורחת. זה היה נחש. כל התפילה כולה היה הנחש כרוך על מותניו, והוא לא הרגיש בו כלל.

כשראה את הנס שעשה לו הקדוש ברוך הוא, קרא לספר שחיבר "אזור אליהו", כדי לזכור את הנס שאירע לו. וסיים הרב: יהי רצון שגם אנחנו נזכה לראות נפלאות. ובינתיים נלמד מן המשנה גם את כובד הראש שבתפילה, וגם את הזהירות של ההלכה בשמירת החיים, ולא נבלבל בין השניים.

המשפט הכי מתוק בשיעור

אדם שעומד להתפלל צריך להרגיש יראת שמים, להרגיש שעכשיו הוא עומד לפני בורא עולם.

🙏 מתוך כובד ראש

0 / 13 קראתי
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה